פסק-דין בתיק ע"פ 148-09-10

השופט רמי אמיר

1.         אימתי וכיצד נשלמת העבירה של זיוף ביחס לתעודה רשמית?

            זו השאלה העיקרית שביסודו של ערעור זה.

2.         המערער הורשע בת"פ 3807/09 בבימ"ש השלום בראשל"צ (כב' השופט יקואל) במספר רב של עבירות שיוחסו לו בכתב אישום המחזיק ארבעה אישומים נפרדים.

            בגדר האישום הראשון, הורשע המערער בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), החזקת מכשיר לעשיית חותמים, ואחסנת מידע כוזב.

בגדר האישום השני הורשע המערער בעבירה של רישום מאגר מידע ובשימוש בו.

בגדר האישום השלישי הורשע המערער בעבירה של החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית. בגדר האישום הרביעי הורשע בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, ניסיון לזיוף בנסיבות מחמירות, קבלת נכסים שהושגו בעוון, ושיבוש הליכי משפט.

            בהמשך, ולאחר שצירף תיקי משטרה שטרם הוגש בגינם כתב אישום, תוקנה הכרעת הדין בהסכמה, והמערער הורשע בארבע עבירות נוספות של החזקת נכס החשוד כגנוב.

            ביום 28.6.11 נגזר דינו של המערער והושתו עליו 40 חודשי מאסר (החל מיום מעצרו 3.8.09) במצטבר ל- 6 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו, ובסה"כ 46 חודשי מאסר בפועל.

            כן הושתו על המערער מאסרים על-תנאי בתנאים המפורטים בגזה"ד וקנס בסכום של 1,000 ש"ח.

3.         הערעור שבפנינו מופנה כנגד הרשעתו של המערער בעבירות הזיוף נושא האישום הראשון בלבד, וכנגד חומרת העונש בכללותו ובמיוחד בשל הזיכוי המבוקש. 

            בטיעונו שבע"פ צמצם הסנגור המלומד את ערעורו, במובן זה שלא ביקש עוד כי נזכה את המערער לחלוטין מעבירות הזיוף שבאישום הראשון, והסכים כי יש להרשיעו בעבירת הניסיון חלף העבירה המושלמת. באשר לעונש שב הסנגור על טיעוניו, הן באופן כללי והן לאור השינוי המבוקש בהכרעת הדין.

הערעור בענין הכרעת הדין

4.         לפי הנטען באישום הראשון לכתב האישום, וכפי שקבע בימ"ש קמא - המערער זייף תעודות זהות, דרכונים ורשיונות נהיגה רשמיים של מדינת ישראל, וזאת באופן המפורט להלן:

            המערער החזיק במחשב עם תוכנות גרפיקה ייעודיות, סורק, מכונת צילום ומכשיר למינציה; הוא ייצר ושמר במחשב קבצים עם תבניות של התעודות האמורות, קבצים עם חותמות של המדינה, וקבצים עם תמונות ופרטים של אנשים שונים; ובחלק מהתבניות של התעודות האמורות הכניס המערער חותמות של המדינה, תמונות ופרטים של אנשים כאמור.

5.         בימ"ש קמא התייחס בהכרעת-דינו המפורטת והמנומקת לגידרה של עבירת הזיוף וליישום שלה בעולם הממוחשב.

            בימ"ש קמא ניתח את הוראות הסעיפים 418 ו- 414 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), המגדירים את יסודות העבירה של זיוף מסמך.

            ביהמ"ש הפנה לפרשנות המרחיבה של המונח "מסמך" בד"נ 7/78 זקצר נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 828, שם נפסק בדעת רוב, כי שלדת מתכת של מכונית שהוטבעו עליה מספרים לא-מקוריים יכולה להראות כמסמך לצורך עבירת הזיוף.

            בהתאם לכך, ובהתבסס על המדיניות הפרשנית התכליתית והרצון להתאים חקיקה נושנה למציאות משתנה, בחר בימ"ש קמא לתת "פרשנות עכשווית" וקבע כי גם קובץ מחשב המכיל תבנית של תעודה רשמית הוא בגדר "מסמך" שניתן לזיוף ו"מסמך" מזויף בעצמו.